לשיתוף:

מדור ראיונות - בקהילה שלי

יכולת מוזיקלית זו מתנה שצריך להעביר בשרשרת
ראיון עם: משה סיני, בוגר הפקולטה למדעי הרוח, מנכ"ל בית הספר למוזיקה רימון
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב

"השנה יצאנו במהלך של הקמת שלוחה של רימון במרכז העיר עכו. אנחנו מחפשים את האוכלוסיות שאפשר לחזק אותן דרך המוזיקה״

משה סיני - תעודת זהות

נולד בתל אביב, רמת אביב, 1957

השכלה:

1978
תואר ראשון בהצטיינות בלימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב

1988
תואר שני בהצטיינות בהיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב

1991
בוגר בהצטיינות של המכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל

1993-2004
בוגר קורסים למנהל ולאסטרטגיה באוניברסיטת הרווארד, המכון הגבוה ללימודים בינלאומיים בז'נבה, והמכללה לביטחון לאומי של הפנטגון בוושינגטון

קריירה:

1980
החל בשירות באגף המחקר במודיעין, סא"ל במודיעין

1994-2000
הצטרף לצוות השלום של משרד החוץ במשא ומתן עם הפלסטינים והסורים. כיהן כמזכיר צוותי המשא ומתן תחת שמעון פרס כשר החוץ וכראש הממשלה. השתתף בפסגת וואי פלנטיישן (1996) ושפארדסטאון

(2000) עם הסורים, בראשות אהוד ברק

1993-2003
יועץ אסטרטגי בכיר של משרד החוץ ומתאם הוועדה האסטרטגית המשותפת לישראל ולארצות הברית למלחמה בטרור

2003-2013
ראש העיר, ראש העין

פרסים כראש עיר:

פרס החינוך הארצי, פרס הניהול הכספי התקין, תואר "עיר איתנה ועצמאית"

2012
זכה בפרס אקו"ם לשימור הזמר העברי

2000-2003
מרצה באוניברסיטה העברית בחוג ליחסים בינלאומיים על קבלת החלטות וחשיבה יצירתית

2011-2013
כיהן כסגן הנשיא העולמי של הארגון לשימור תרבות רוחניים (iccn)

מ-2014
מנכ"ל ביה"ס רימון למוזיקה

המוזיקה של המנהיגות

"המוזיקה של המנהיגות"
ספרו של משה סיני על יצירתיות בשינוי עירוני, 2013. המנהיגות העירונית כמנוף לשינויים מקומיים ולאומיים.

בית הספר ״רימון״

ביה"ס "רימון" למוזיקה עכשווית נוסד בשנת 1985 כעמותה רשומה על ידי גורי אגמון, גיל דור, הרי ליפשיץ, אילן מוכיח, אורלי סלע ויהודה עדר, אשר היה היזם והמנהל הראשון של בית הספר, וכיום נשיאו. הלימודים לתואר בוגר רימון נמשכים שלוש שנים. ניתן לשלב את כל המסלולים בתארים אקדמיים. ביחידה ללימודי החוץ מוצעים קורסים למוזיקאים חובבים.

איך השפיעו בית ההורים והחינוך המוזיקלי עליך עד למנכ"לות רימון ומחויבות לקהילה?

התגוררנו בדירת שניים וחצי חדרים צנועה ברמת אביב, אבי, נח ז"ל, עבד בשלוש עבודות, ואימא שולמית תבד"לא הייתה מורה. כולם שמעו מוזיקה קלאסית. תחנת הרדיו "קול ישראל" שידרה בעיקר מוזיקה קלאסית, לכן זו הייתה המוזיקה הראשונה שהתחברתי אליה. בעקבות זאת בחרתי ללמוד פסנתר. ההורים עשו מאמץ גדול לאפשר לי לימודי מוזיקה. למדתי פסנתר שבע שנים בקונסרבטוריון ועם מורה פרטי, כאשר בשנים הראשונות בטרם רכשנו פסנתר, הייתי משרטט על החול קלידים ומתאמן משמיעה. בדיעבד, הכניסה לעולם המוזיקה פיתחה אצלי כישורים ויכולת עבודה עם אנשים בהרמוניה. המוזיקה מפתחת תכונות ומיומנויות עליהן מדברים בדיונים על מנהיגות, וזה המכלול הרחב של השפעת שנות הילדות עליי.

כראש עיריית ראש העין, הפכתי את המוזיקה לנושא תרבותי חינוכי ‏מרכזי. ‏תפקידו של ראש עיר לחלום, להציג חזון ולשנות מציאות. אלפי ילדים בראש העין רכשו מיומנויות של מוזיקה: בגני הילדים לימדו מורים למוזיקה וסייעות עם הכשרה מוזיקלית, עם כלי נגינה מכל הסוגים. שדרת החינוך כללה בתי ספר יסודיים מוזיקליים, חטיבות ביניים ומגמות תיכון מוזיקליות. מוזיקה יכולה להיות כלי פדגוגי מרכזי לנוער ולילדים בגיל הרך. זו שפה שתשמש את הילד: הוא ילמד יותר טוב, כי המוזיקה מפתחת את המוח בתבניות של קצב, סגנון ומשקלים וגמישות, ויוצרת מיומנויות למידה.

בכל מקום שהייתי בו, הטמעתי את המוזיקה כדבר עמוק ובסיסי, ברובד של ערך. אני תמיד אומר לסטודנטים ברימון שיכולת מוזיקלית זו מתנה שצריך להעביר בשרשרת: לילדים ולבני נוער, לאוכלוסיות מוחלשות, לנוער אוטיסטי, להורים שכולים, לנפגעי מלחמות. ההשפעה של מוזיקאים כמנהיגים וכסוכני שינוי בחברה, יכולה להיות הרבה מעבר לגרימת הנאה למאזינים ולצופים.

"' הסטודנטים הישראלים נחשבים לחדשניים. התרבות הישראלית היא מאד מגוונת, רב תרבותית, תוססת ויצירתית. ואלו הם מרכיבי הדנ"א של רימון"

איך חווית את הלימודים באוניברסיטת תל אביב ומי היו המורים שהשפיעו עליך?

אני זוכר היטב את התקופה באוניברסיטה כתורמת וכמאתגרת. בתואר הראשון, היסטוריה של המזרח התיכון, הייתי עתודאי, וסיימתי ב- 1978. זו הייתה תקופה מדהימה בתולדות המזרח התיכון. בשנת 1977 הגיע לארץ אנואר סאדאת, ובמרץ 1979נחתם הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. ללמוד בתקופה בה הלימוד אינו תיאורטי בלבד, אלא אפשר להבין דרכו את הסערה שהתרחשה באותו זמן בעולם הערבי, זו הייתה חוויה אדירה. עם קבלת התואר התגייסתי לאגף המחקר בחיל המודיעין. שם שירת אותי הידע שרכשתי גם ככלי מקצועי. הלמידה והעיסוק במחקר העולם הערבי בצבא, הייתה דרך הזווית של ניתוח סיכונים למדינת ישראל.

בשנים 1985-1988 יצאתי ללמוד לימודי תואר שני בהיסטוריה כללית, והתמקדתי בלימודי ברית המועצות, שהיה גם תחום שעסקתי בו בשירות הצבאי. סיימתי את התואר אחרי שברית המועצות התפרקה והפכה ל- 15 רפובליקות, ושוב למדתי משהו שהשתנה לנגד עיני. אפשר היה להסביר חלקית את מה שקרה לפי מה שלמדתי, אבל אף אחד לא ילמד אותך את מה שגורבצ'וב עשה. זה תלוי מנהיגות, ערכים ואישיות. הוא יכול היה באותה מידה להכניס טנקים לכיכר האדומה (כמו הסינים בכיכר טיאנאנמן) ולדכא עד עפר את הפעילות הליברלית.

כשרואים אירועים היסטוריים בהתהוות מקבלים פרופורציות. מבינים, שהרבה פעמים מפרשים הזדמנויות כאיומים, ושתפיסות של חשש ופחד יוצרות שיתוק. ההתפרקות של ברית המועצות חוללה שרשרת של הזדמנויות למדינת ישראל. לטעמי, היכולת להבין לא רק איומים וחששות אלא גם הזדמנויות וסיכונים, היא קריטית לכל אדם, לכל ארגון ולכל מערכת. לאחר שעברתי לאגף התכנון בצה"ל ולחטיבת התכנון המדיני במשרד החוץ, פיתחתי מאוד את המיומנות לאתר הזדמנויות, ואת ההבנה שכשנסגרת דלת, תמיד ניתן לפתוח חלון הזדמנויות חדש.

אני שואל את עצמי איך הגעתי לתובנות האלו, ואין לי ספק שלא מגיעים לכך רק על ידי חשיבה עצמית. כדי להגיע לתובנות באיזה עולם אנחנו נמצאים ולאיזה עתיד המדינה יכולה ללכת, יש לקחת בחשבון את ההיסטוריה-העבר, את החשיבה האקדמית מול חשיבות אחרות של תרחישי עתיד אותן לא לומדים באקדמיה, וליצור סינתיזה. אני חייב את הכלים ואת הידע בלימודים האקדמיים למנטורים ולמדריכים. היו לי מורים מדהימים בלימודי המזרח התיכון - אושיות כמו פרופ' חגי ארליך, פרופ' שקד, פרופ' איתמר רבינוביץ' שאחר כך היה שגריר בארצות הברית והשתתף בשיחות השלום. אנשים בעלי ידע עמוק, שתרמו לי הרבה. בלימודי היסטוריה של ברית המועצות, עבדתי בצורה צמודה עם הפרופסורים יעקב רועי וגבריאל גורודצקי.

מהו הפרופיל הרצוי של המועמד לרימון?

נדמה כי מדובר לכאורה על גאונים בעלי יכולות מוזיקליות גבוהות. גם הם, אבל לא רק. הקריטריון המרכזי הוא הפוטנציאל ללמוד מוזיקה. מועמד שאינו יודע לקרוא תווים יתקבל אחרי מבדק שמיעה בעיקרו, שמוודא פוטנציאל ללמידת מוזיקה. תוכנית אישית נבנית לכל סטודנט, ומערכת שמדייקת את המאוויים והיכולת שלו.

סטודנטים של רימון משתלבים בלימודים לתואר אקדמי לפי הסכמים שיש לנו עם מוסדות מוכרי מל"ג (המועצה להשכלה גבוהה). 20% מהסטודנטים לומדים לתואר בחינוך מוזיקלי ותעודת הוראה של סמינר לוינסקי. באוניברסיטה הפתוחה הם יכולים לקבל תואר באומנויות, ובמכללת ברקלי בבוסטון - המוסד המוביל בעולם ללימודי מוזיקה עכשווית - ניתן אחרי שנתיים לימודים ברימון, להשלים עוד שנתיים לתואר ראשון אקדמי במוזיקה.

המסר הוא שכל מי שמסיים אחד מהמסלולים במקצועות המוזיקה המרכזיים, יהיה עצמאי ויצליח בתעסוקה בעולם המוזיקה. מוצעים מסלולים של: ביצוע בכלים שונים, הפקה עם תוכנות מוזיקליות, מסלול משולב של ביצוע והפקה, מסלולי הלחנת שירים (ייחודי בארץ), מסלולים למחזות זמר, יזמות תכנות וטכנולוגיה והלחנה עיבוד וניצוח.

לקראת יום זכויות האנשים עם מוגבלויות שיחול ב- 3.12.21, איך אתה כמנכ"ל רימון מתמודד איתם?
ברימון קיימים מיזמים מרגשים מאד עם אוכלוסיות שהמוזיקה יכולה לשמש להם מקור לתקווה ולנחמה והעצמת הנפש. אנחנו מקבלים באהבה רבה מוזיקאים על הרצף האוטיסטי, כאשר אנחנו אומרים למועמד: אם אתה חושב שאתה תהיה מסוגל ללמוד כאן, אז אתה תהיה מסוגל. אם צריך, מצמידים למועמד סטודנט-חונך, כחלק מהמחויבות שלו בקהילה. ב- 2017 זכינו בפרס ראש הממשלה על אימוץ להקת "גימיק", שמורכבת מצעירים אוטיסטים בתפקוד גבוה. הם הגיעו מחיפה וקיבלו ברימון הדרכה צמודה, אמצעים מוזיקליים וסיוע, הופיעו ברימון ובמקומות אחרים, שרו שירי מקור ומחאה ועשו דברים מופלאים.
להקת "גימיק", כאן 11 מיזם בשם "האני האחר" של פגועי נפש, מתקיים כאן שנים רבות. אנחנו מעבירים לנפגעי נפש סדנאות של כתיבה והלחנת שירים, יחד עם סטודנטים מרימון ובהנחיית מדריך. נפגשים אחת לשבוע, ובסופו של דבר מעלים אירוע בו נוצר שוויון בין כל כל המשתתפים, וזה יוצר ערך מוסף.
מיזם נוסף מול הורים שכולים מבוסס על הלחנת מכתב או שיר או חמשיר שהשאיר אחריו החלל. הסטודנטים נפגשים עם בני המשפחה ולומדים על הכותב, מלווים את המשפחה שנה שלמה, ובסופה מתקיים אירוע ובמרכזו השיר, שמבוצע יחד עם ההורים השכולים.
השנה העברנו גם סדנת הלחנה וכתיבת שירים לכבדי שמיעה ומושתלי מכשיר שמיעה, יחד עם חברת טרדיס גת, שזכתה להצלחה מרשימה.

איך נעשה הקשר בין הסטודנטים לקהילות?
המעורבות בקהילה של הסטודנטים מתקיימת במסגרת מחויבות של מקבלי מלגות ל-140 שעות מעורבות בקהילה. המסגרות הן מגוונות. אנחנו מגייסים משאים למימון מלגות מתורמים פרטיים ובערבי גאלה. עד לפני שנה ניתנו מלגות רק לסטודנטים באוניברסיטאות או מכללות מוכרות מל"ג, בגלל תקנה ארכאית. אלפי סטודנטים בבתי ספר לאומנויות: קולנוע, מוזיקה, צילום, פיסול, שיכולים היו להשפיע על החברה לא קיבלו מלגות ולא תרמו לקהילה. הובלתי יחד עם עוד אנשים טובים פנייה ליו"ר הדירקטוריון של מפעל הפיס, אביגדור יצחקי, ולחברי חבר הנאמנים, והצלחנו לשכנע אותם להסיר את העכבה. כיום מפעל הפיס נותן 5,000 ש"ח לכל סטודנט מתנדב. אנחנו ברימון מכפילים לסטודנטים שלנו את הסכום. 80 סטודנטים קיבלו מלגות ברימון בשנה שעברה ו-100 השנה.
החיבור עם הקהילות נעשה דרך רימון. בתקופת הקורונה פעלנו למשל עם ה"חברה למתנ"סים ומרכזים קהילתיים בישראל" ביישובים רבים דוגמת טירה, לוד, רמת גן, הרצליה, נתניה, ומול מגוון של אוכלוסיות: גימלאים, בני נוער, או אנשים על הרצף האוטיסטי.
עמותות פונות אלינו גם ישירות ודרך הפניות רבות. אנחנו קובעים בתוכנית העבודה השנתית עם מי נוכל לעבוד, את מי נדחה לשלב יותר מאוחר, ועם מי אנחנו לא יכולים לעבוד. אנחנו מנסים להגדיל את מספר המלגות כדי לתת מענה ליותר ארגונים, ולא צריך לשכוח שהסטודנטים גם צריכים ללמוד, וההשקעה שלהם רבה.

איך התחדד הצורך במוזיקה בקורונה, ומה היו הפתרונות של רימון?
במחקר שערך לאחרונה האיחוד האירופי, נשאלו 5,000 אנשים מה הדבר שהכי עזר להם בתקופת הגבלות הקורונה. למעלה מ-50% אמרו שזו המוזיקה. צפינו כולנו ב"שירת המרפסות" בארץ ובחוץ לארץ. מוזיקה זה רגש, ושירה בציבור, גם מדעית, גורמת להפרשת הורמונים שיוצרים תחושה טובה. ברימון חתרנו להמשיך את רצף הלימודים, יצרנו פרויקטים ותחרויות במדיה הדיגיטלית, שיפרנו תשתיות טכנולוגיות כולל הקמת אולפן ענק חדשני, ועודדנו את הסטודנטים ליצור ולא להיכנס לתחושה של חרדה מהמשבר. ההיפך, לצאת לשטח ולעודד אוכלוסיות חלשות. למשל, הקושי להיפגש בקורונה הוביל ברימון ליצירת הקליף הקהילתי הווקאלי הראשון שהתבצע באמצעים טכנולוגיים. בכל מתנ"ס אליו חברנו עבדו סטודנטים בנפרד על השירים Imagine ו"יום יבוא" מאת ג'ון לנון. חיברנו את הכל לשיר אחד, שנוצר ממיקס של שניהם, ובסוף צילמנו והקלטנו על הדשא ברימון עם כל המשתתפים - מאות אנשים. קיבלנו תגובות מאד מרגשות על השירה, והפעילות הזו שנמשכה כמה חודשים השפיעה לחיוב. https://www.ynet.co.il/activism/article/BJ5Z2Uvi00

האם תוכל לפרט על האופק התעסוקתי של הבוגרים?

תעשיית המוזיקה כיום משגשגת ולבוגרים יהיה מגוון רחב של אפשרויות תעסוקה. לתעשיית המוזיקה, בה הטכנולוגיה זה דבר כמעט מרכזי, יגיעו מעבדים, מבצעים ומלחינים. יש ברימון שיעורי תכנות ואפליקציות, וסטודנטים רבים משתלבים בהייטק ובסטארטאפים מוזיקליים. המחשב הוכר לפני 3 שנים על ידי מכללת ברקלי ככלי נגינה לסטודנטים. כל משחק מחשב מלווה במוזיקה: גיימינג זו צורה מיוחדת של חיבור מוזיקה שצריך ללמוד אותה, ורימון מציע קורסים לכתיבת מוזיקה למשחקי מחשב. אם תעשיית המוזיקה הקונוונציונלית נמדדת בסביבות שישים מיליארד דולר לשנה, תעשיית הגיימינג הגלובלית תגיע בשנה הבאה למחזור של מאתים מיליארד דולר. הרבה תעשיות מחוברות בטבורן למוזיקה, והן פותחות מגוון רחב של אפשרויות תעסוקה. האפליקציות החדשות טיקטוק, וספוטיפיי, אמזון מיוזיק וסוני מיוזיק, אלו תאגידי ענק שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מההוויה שלהם. בוגרי בתי ספר למוזיקה מועדפים על ידי מרכזי תעשיית הסייבר העולמי. למשל בדנבר בקולורדו, לפי מודעות הדרושים, בולטת העדפה למוזיקאים לתעשיית הסייבר, כשברקע העובדה שסייבר בנוי הרבה פעמים לפי תבניות חשיבה שמתפתחות במוח מגיל צעיר בלימודי מוזיקה.

יש הרבה אופטימיות בתעשיית המוזיקה, למרות שנושא ההופעות החיות קצת ירד בקורונה בגלל המגבלות. חלק מהבוגרים יהיו מורים למוזיקה וישתלבו במערכות החינוך, ואחרים יופיעו כזמרים ומבצעים על במות, ויהוו את הבסיס גם לתעשיית המוזיקה שמאחורי הקלעים. אציין כי מספר הסטודנטים ברימון הוא בצמיחה מתמדת. מוזיקה זו תשוקה. זה וירוס חיובי. הם מאושרים כאן, ורוצים להצליח בעולם הטכנולוגי-דיגיטלי במוזיקה.

מה בית ספר רימון יכול להציע לבוגרי אוניברסיטת תל אביב חובבי מוזיקה?

רימון מציע לקהל הרחב שורה של השתלמויות, קורסים וסדנאות כמעט בכל תחום מוזיקלי. אם אי פעם ניגנתם, ברימון יש מגוון השתלמויות. כל יום שישי מתקיים בחדרים ועל הדשא הג'אם השישי - קבוצות של אנשים, מכל מקצוע, שנחלקים להרכבים מוזיקליים עם מנטור, ובתום כל מחזור מתקיימים אירועים של ההרכבים השונים.

לאנשים שחולמים להיות מנצחים, מוצע קורס ניצוח. עוד מוצעים קורסי תיאוריה, לימוד כלים, תכנות והפקה מוזיקליים, וכולם מוזמנים.

יש ברימון למעלה מ-40 הרכבים שעובדים כל השנה: סלסה, לטיני, ג'אז', רוק, פאנק או פופ, במגוון סגנונות וכלים, ונשמח לראות בוגרים מגיעים לאירועי מוזיקה שבדרך כלל פתוחים לקהל הרחב.

איפה נמצא רימון על מפת בתי הספר בארץ ובעולם?

רימון הוא בית ספר ארצי למוזיקה שממוקם גיאוגרפית ברמת השרון בשכונת מורשה, בקמפוס שמזכיר קיבוץ. השנה התחלנו בהקמת שלוחה של רימון בעכו. זהו מהלך ערכי בעיר פריפריאלית ומעורבת, שיש בה מנהיגות עירונית מרשימה: ראש העיר, שמעון לנקרי, מחזק את העיר, וברורה לו חשיבות התרבות והמוזיקה. התחברנו, ואני מקווה שהשלוחה תפרח.
נתונים עובדתיים: ברימון לומדים למעלה מ-700 סטודנטים. זהו בית הספר למוזיקה עכשווית הגדול בארץ. בכל הסקרים הוא במקום הראשון בשביעות רצון. אנחנו בית הספר המוביל ברשת הגלובלית של בתי הספר למוזיקה של מכללת ברקלי בבוסטון, שהוא המוסד המוביל של מוזיקה עכשווית בעולם. לברקלי יש רשת של 25 מוסדות באירופה ובקוריאה. איננו משתווים לברקלי שם לומדים 4,000 סטודנטים, אבל בזירה הגלובלית רימון מדורג במקום גבוה. אציין שברימון מרצים למעלה מ-100 מורים מהטובים בארץ ובעולם, רובם מעורבים גם בתעשיית המוזיקה דוגמת יוני רכטר, ד"ר רועי אופנהיים, מייסד ומנצח תזמורת המהפכה, שמרית אור, אבנר קנר, אוהד חיטמן, אילן מוכיח, גלעד דוברצקי, מיטשל רוזן, יוסי פיין, מיקי קם, עמיקם קימלמן, וכמובן המוזיקאי היוצר יהודה עדר, נשיא ומייסד רימון וגם ראש מסלול הלחנת השירים, שהוא ייחודי בישראל.

האם הבינלאומיות משפיעה על סגנון המוסיקה?

ברימון הכל נובע ממקוריות, יצירתיות ושילוב של מקורות אתניים. הסטודנטים הישראלים נחשבים בעולם לחדשניים, והתרבות הישראלית היא מאד מגוונת, רב-תרבותית, תוססת ויצירתית. אלו הם מרכיבי הדנ"א של רימון. כשאנחנו מדברים על מחזמר, זה לא שיקגו בברודווי, זה מחזמר מקורי: התלמידים כותבים ומלחינים את המוזיקה, בנושאים המתחברים ללב ולנפש של הצעירים בישראל, ומעלים את המחזמר על במה. נוצרת קהילה, חברותא על הדשא. כאן נוצרות החבורות שהולכות יחד במשך עשרות שנים. את החיבורים האלו שמעודדים יצירתיות מעריכים גם בעולם.

ברימון נוצרים למעלה מ-500 שירים בשבוע. היציאה הראשונה של סטודנטים רבים החוצה היא עם שיר שנכתב כאן, בשיעור של יהודה עדר, בוגר ברקלי, במגמה להלחנת שירים. הם מחויבים ליצור כל שבוע שיר אחד מהלב בנושא מוכתב שיש לתקוף אותו מזוויות מסוימות. זה מחייב ויוצר כישורים בסד של לחץ ועבודה, לעתים ימים ולילות. זאת החממה המוזיקלית שאמורה לתת להם כלים לצאת לעולם. אנו שמים דגש על פרויקטים משותפים לכמה מסלולים כחלק מחדשנות ויצירתיות, ומגיעים למצב בו זמר יודע להפיק שיר ומפיק מבין את שפת הזמרים.

בין החבורות שיצאו מרימון: "עילי בוטנר וילדי החוץ", להקת ג'יין בורדו עם

הסולנית דורון טלמון, הזמרת הכוכבת יסמין מועלם. בין הותיקים יותר נמנים מירי מסיקה, קרן פלס, אפרת גוש, אביב גפן, דין דין אביב, אוהד חיטמן, אחינעם ניני והרשימה ארוכה.

איך אתה רואה את תפקידך כמנכ"ל רימון?

הדבר המרכזי עבורי ברימון הוא שאני יכול לתרום בעולם של צעירים ולתת להם כיוון אמפטי וחיובי. ליצור דור במדינה שיהיה מעורב בעולם המוזיקה ובשאר העולמות. הייתי רוצה לראות את בוגרי רימון לא רק מצליחים על במות אמנותיות, אלא כחברי כנסת וחברי ממשלה. עולם התקשורת מוציא הרבה אנשים לפוליטיקה, ואין שום סיבה שאמנים לא יתפסו תפקידים מרכזיים בחברה, בכלכלה במשק ובממשל, וייהפכו את המערכת הזאת לטובה יותר. אדם שמתמקד באלומה אחת יכול להצליח עד גבול מסוים. ברגע שהוא מרחיב את הפרספקטיבה לחברה כולה, הוא יכול לתרום דרך התמחותו ולשנות תחומים אחרים, וכך הוא הופך למנהיג.

כשהגעתי לרימון שמחתי שפה מבינים את המשמעות של קהילה וחברה, ופעלתי לחזק את התרומה לקהילה. אמרו לי שמוזיקאים הם אנשים מאד אגוצנטריים. שהם עולים על הבמה ואכפת להם רק מעצמם. זו "אגדה". כיום מאות מהם מעורבים בקהילה, והם יותר טובים במוזיקה כי הם מעורבים בקהילה. היום ברור לי שדרך תחומי התרבות ניתן ליצור מדינה הרבה יותר חזקה, ואני במגבלותיי מנסה לדחוף ככל יכולתי.

כתובות:
https://www.rimonschool.co.il/

ראיינה וערכה: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב

לשיתוף: