פתחתי את החלון בחדרה של אמי להשקיף על גינת השכנים, ואברַי מלאו רעננות בלתי צפויה. גשם ירד, עליז, אביבי, נוצץ, מהול בשמש, גשם שהוא שמחה לכל חי. וכל העולם פורח כמו הצמחים, מתבשם ברעננות של המטר.
עץ אגס שצומח בגינת השכנים קרן אור פתאום... העץ זרח, רומז לנפשי רמז שאין העולם מתקיים אלא בסוד האור, אור של יופי.
כמה שמחה יש בליבי בגלל עץ זה. עם רדת הגשם התהדר בזהב עד כי לא אכיר מראהו... כל עלה בפני עצמו נוצץ, כל עלה רחוץ ומואר.
... נפקחה בי התקווה. נפקחה בי הראייה. זו היא שעה של הסתכלות, רגע של התבוננות ששורשיו בגן עדן. (זלדה, ציפור אחוזת קסם)
הסיפור של זלדה מזכיר לנו כמה השראה ושמחה אנחנו שואבים מעולם הצומח שסביבנו. ומאידך, כמה מעט תשומת לב אנחנו מקדישים לו. ציפור נוסקת בשמיים, יעל או אילה יורדים במדרון ההר, שפן סלע מציץ ממקום מחבואו – מעירים את תשומת לבנו לתנועה, למרחב. אבל עולם הצומח פשוט נמצא שם, לעיתים לרגלנו, לעיתים נשא מעלינו, נוכחות שקטה ובלתי מורגשת.
חודש שבט מזכיר לנו לזכור את עולם הצומח, להכיר בנוכחותו ולהוקיר לו תודה.
