בַּשָּׁנָה יֶשְׁנוֹ שַׁעַר, קֹדֶם הַכְּנִיסָה לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְהוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל,
וְחֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא הַשַּׁעַר שֶׁכָּל הַשָּׁנָה תְּלוּיָה בּוֹ,
שֶׁלְּפִי מִדַּת הַהֲכָנָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל נִקְבַּעַת כָּל הַשָּׁנָה...
וּבַנֶּפֶשׁ: שֶׁכָּל מַהוּת הָאָדָם מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁעָרִים, וְכָל חַיָּיו תְּלוּיִים בִּשְׁעָרִים,
וְאִם מִתְרוֹמֵם כָּרָאוּי בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל אָז כָּל הַשָּׁנָה נִבְנֵית בְּמַדְרֵגָה אַחֶרֶת. (נתיבות שלום לפרשת שופטים, עמ' קב')
ראש חודש אלול חל בשבוע של פרשת שופטים, הפותחת בדרישה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז') ומכאן הפרשנות החסידית (בני יששכר) הקושרת בין שני סוגי השערים, ומציעה:
'שְׁעָרֶיךָ - אלו כל החושים, שהם שערים באדם שפתחם הבורא-יתברך-שמו להשתמש בהם, כגון: עינים ואזנים וחוטם ופה,' ומכאן ההזמנה לשים לב לשערים בחודש אלול על מנת להיכנס לשנה החדשה ברוח טובה, בפתחון לב, באומץ.
ההזמנה לחשבון נפש של אלול השנה, עמוקה מתמיד – בצל נסיבות חיינו שעברו שינוי מטלטל, לימים של חששות וחוסר וודאות וקריאה לאיזון בין שמירה והסתגרות לבין פתיחת הלב למציאות חדשה שמזמנת לנו ודורשת מאיתנו דיוק, איפוק וערבות הדדית.
