אֱלֹהִים שׁוֹכֵב עַל גַּבּוֹ מִתַּחַת לַתֵּבֵל,
תָּמִיד עָסוּק בְּתִקּוּן, תָּמִיד מַשֶׁהוּ מִתְקַלְקֵל.
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ / יהודה עמיחי
(ע''פ פיוט לימים הנוראים)
אחרי הבריאה של העולם הטוב, פרשת נֹחַ מביאה את סיפור הקלקול: יצר לב האדם רע ומעשיו מקלקלים את הבריאה המושלמת שברא אלוהים.
ואם כן, במה יהיה שונה העולם שהתחיל אחרי המבול? העולם שאחרי המבול לא יהיה שונה בהרבה: שוב יעמוד האדם בפני הבחירה, עץ הדעת טוב ורע, ואם היינו זקוקים להוכחה, זה מה שקורה עם נֹחַ מייד אחרי שקלו המים והיבשה שוב צצה. הוא נוטע גפן, בוצר את פרייה ומשתכר עד אבדן חושים.
דבר אחד כן יהיה שונה: הפעם לא אלוהים שוכב מתחת לתבל ועסוק בתיקון, כלשונו של עמיחי, אלא האדם הוא זה שמסוגל לתקן את אשר קלקל. לאדם הראשון אומר אלוהים (ע''פ מדרש רבה מגילת קהלת פרשה ז'): ''תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.'' וכעת, בעולם החדש, ברית חדשה נוצרת בין אלוהים לאדם: ברית הקשת בענן – הסימן לאפשרות לחיות בעולם מגוון ומורכב ולאפשר לחלקיו וגווניו השונים לחיות בשלום זה עם זה.
בעשור האחרון מסמלת פרשת נֹחַ את הסכנה לחורבן עולמי בשל מעשי האדם, ולצידה: האפשרות הגדולה לתיקון. הרב ארתור גרין, ממנהיגי ההתחדשות היהודית בארה''ב היום, כתב: "לכל אדם, וגם לכל דור, יש את פרשת השבוע שלו. פרשה שהופכת לסיפור חייו, ברמות העמוקות ביותר. ואני חושש מאד, שהפרשה של הדור שלנו היא פרשת נֹחַ"
