"העם כולו עמד נפעם, ורבים אף בכו, לשמע הבשורה על כיבוש העיר העתיקה.
הנוער הצברי, קל וחומר החיילים, אינם נוטים לסנטימנטאליות או מתביישים לגלותה ברבים. אולם מאמץ הלחימה, החרדות שקדמו לה – תחושת הישועה והנגיעה שנגעו הלוחמים, הישר אל תוך לב ליבה של ההיסטוריה היהודית, הבקיעו את קליפת הבושה והנוקשות ועוררו מעינות של רגש והתגלות רוחנית.
הצנחנים, שכבשו את הכותל, עמדו נשענים עליו ובכו. וסמלית, זוהי תופעה נדירה, שספק אם יש רבים כמותה בתולדות העמים."
יצחק רבין, נאום הר הצופים, יוני 1967
לפני 56 שנה, בימים אלה ממש, התחוללה בארץ מלחמה שלימים זכתה לכותרת 'מלחמת ששת הימים'. למרות הזמן הקצר שבו התחוללה, המלחמה גבתה מחיר כבד: כ-3,400 נפגעים, מתוכם 780 הרוגים, כ-2,590 פצועים ו-15 חיילים שנפלו בשבי.
אלה המספרים שלא כוללים את החיילים בשדה הקרב שנפגעו נפשית והמשפחות שחיו בקו הגבול ובילו את התקופה של המלחמה וזו שלפניה בחרדה קיומית, סגורים במקלטים.
למרות השנים שחלפו מאז, תוצאותיה של המלחמה ההיא הטביעו את חותמם על המציאות של חיינו ועל המצב הגיאו-פוליטי באזורנו השפעה מרחיקת לכת.
כאז גם היום אנחנו נעים במטוטלת החיים בארץ בין ההבטחה של "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" לבין החשש הקיומי של "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ", בדיוק כמו חבורת המכובדים החוזרים מתור את הארץ ארבעים יום בפרשת השבוע הנוכחית.
גם השבוע נתרום חלקנו לחיזוק הקשרים בינינו לקהילות בחו"ל: בקבלת שבת נארח קבוצה מקהילה בלאפייט, קליפורניה, ובשבוע הבא ניפגש (בזום) עם קהילת עמנו-אל בטורונטו למפגש פתיחת הקיץ.
