ועידת האקלים של האו"ם (COP29) הננעלת מחר בבאקו שבאזרבייג'ן היא נקודת מבחן נוספת עבור מדינות העולם הממשיכות להתמודד עם המשבר האנושי הפוליטי הגדול ביותר של המאה, לפחות עבור אלה המכירות בכך. ועידות אלה, המתכנסות אחת לשנה מאז 1995 תחת הכותרת "אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים" (UNFCCC), נחשבות לאירוע הדיפלומטי העולמי המרכזי שמטרתו לגבש הסכמות וכלי מדיניות יישומיים לצמצום פליטות הפחמן, זאת בהנחה שנקודת האל-חזור עדיין לפנינו – סוגיה שבפני עצמה נתונה במחלוקת. אולם, הציפייה הגדולה הנמשכת ברציפות כבר שלושה עשורים למעשה לא התממשה, שכן שיעורי פליטות הפחמן הדו-חמצני (שהם ביטוי של האצת קצב הפיתוח וגידול האוכלוסייה העולמית) רק הלכו ועלו מוועידה לוועידה.
יחד עם זאת, היו מספר ועידות שהתהודה והאפקטיביות שלהן היו גבוהות יחסית. למשל בוועידת קיוטו ב-1997 (COP3) נקבע הפרוטוקול הידוע שהטיל לראשונה על המדינות המפותחות מכסות מחייבות מבחינה משפטית לפליטת גזי חממה – סוגייה שעוררה מחלוקת ואף התנערות מההסכם של מדינות מפתח בראשן ארצות הברית, אוסטרליה ויפן. ועידת קופנהאגן ב-2009 (COP15) זכורה לרעה בשל מה שכונה "פרשת Climategate" (על משקל פרשת ווטרגייט בארצות הברית ב-1972); שערוריית הפריצה למחשבי היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה חשפה תכתובת מיילים בין מדענים שהצביעו על סתירות לכאורה לגבי מהימנות מחקריהם על משבר האקלים. אירוע זה שימש במשך שנים את מכחישי האקלים כבסיס לטענותיהם. הוועידה שהתקיימה ב-2015 (COP21), ושהובילה לחתימה על הסכם פריז, יצרה בסיס עדכני מפורט להתמודדות עם פליטות הפחמן. תוך שלוש שנים לאחר הוועידה (2018) חתמו עליו ואשררו אותו מבחינה חוקית 197 מדינות, אך כשנה לאחר מכן, פרשה ארצות הברית מההסכם באופן רשמי, לאור מדיניות הכחשת משבר האקלים של הנשיא טראמפ בקדנציה הראשונה שלו.
במאמרם "לווייתן האקלים" (Climate Leviathan, 2013) החוקרים ג'ואל ויינרייט וג'ף מאן מציעים ארבעה מודלים למשילות פוליטית סביבתית בעידן משבר האקלים, שהמוביל ביניהם הוא "לווייתן האקלים" (מטפורה בהשראת ספרו של תומס הובס מהמאה ה-17). המודל מציע שיהיה גוף ריבוני פלנטרי, בעל סמכות ויכולת אפקטיבית לבצע שלוש פונקציות עיקריות: לגבש מידע מהימן ומוסכם על אודות שינויי האקלים, לקבוע מצב חירום ולנהל אותו, ולאכוף משטר פחמן גלובלי – למי מותר לפלוט וכמה.
|
|
|
|
האיום העיקרי על מודל זה הוא מצב כאוטי של אנטי-סביבתנות, הבא לידי ביטוי במנהיגות הנתמכת בבעלי הון שעסקיהם נשענים על תעשיות עתירות פליטות. בעת הזו, ועידות האקלים של האו"ם הן הגוף הקרוב ביותר למודל ריבון פלנטרי יעיל, ולכן יש להמשיך ולעודד גורמי משילות מדינתיים רבים ככל שיותר להיכלל בו לשם הצלת האנושות. |
| |
|
|
ד"ר בני פירסט, מנהל תוכנית ההכשרה של "ממשק" באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, עמית מחקר במרכז למחקרי סביבה וקיימות באוניברסיטה הפתוחה ומרצה באוניברסיטה העברית.
|
|
|
|
דרוש/ה מנהל/ת פרויקטים לאגודה
האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה מגייסת מנהל/ת פרויקטים מעולה שיצטרפו לצוות שלנו ויובילו פרויקטים חשובים בתחום הקיימות והסביבה. להגשת מועמדות שלחו למייל >>> office@isees.org.il
|
|
|
|
טראמפ בחדר הסגלגל: אסון סביבתי או הזדמנות?
בינואר יושבע טראמפ כנשיא ארצות הברית בפעם השנייה. לנוכח משבר האקלים מדובר בסיבה ממשית לדאגה. אלא שייתכן שלצד נזק למאבק בשינוי האקלים, נזכה גם לראות איך עושים מהלימון לימונדה. ריאיון מיוחד עם ד"ר אורי שרון, חבר בוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
|
|
|
|
צלילה רדיואקטיבית
לאחר האסון הגרעיני שאירע ביפן ופגע קשות בכור הגרעיני שם, ממשלת יפן משחררת לאוקיינוס כמויות בלתי נתפסות של מים רדיואקטיביים – על הסכנה למגוון המערכות האקולוגיות ולאוכלוסיית נשים אחת מיוחדת במינה. |
|
|
|
איך זיהום האוויר בערים משפיע על ההחלטה אם לטייל בטבע?
מחקר ישראלי חושף שאנחנו מעדיפים שלא לצאת לטייל כשהאוויר מחוץ לביתנו מזוהם – גם אם האוויר באתר הטבע המיועד דווקא צלול ונעים.
|
|
|
|
מהפכת המימן בפתח – האם ישראל ערוכה להפוך למעצמת אנרגיה ירוקה?
ב-1870 ניבא ז'ול ורן ש"מים יהיו הפחם של העתיד". כיום, מולקולות מים משמשות כחומר גלם להפקת מימן. הפקת המימן יכולה להיעשות במגוון רחב של דרכים, חלקן כרוכות בפליטות גזי חממה אך חלקן בשיטות נקיות מאוד. לפיכך, "מימן מצוין רבות כ'דלק העתיד', כלומר כדרך לאגירת אנרגיה לייצור חשמל... הצלחה בכך יכולה לשמש בסיס ל'כלכלת מימן', שהיא חזון לתשתית תעשייתית שבה המימן, חופשי מפחמן, משמש מוליך אנרגיה דומיננטי" – כך כותבים פרופ' דוד כאהן, מהמחלקה לכימיה מולקולרית ומדע חומרים במכון ויצמן למדע ופרופ' דן יקיר, מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן למדע, במאמר שהתפרסם בגיליון האחרון של אקולוגיה וסביבה.
המאמר, המבוסס על נייר עמדה של ועדת ההיגוי להתמודדות עם משבר האקלים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, עוסק בשילוב מימן במשק האנרגיה הישראלי, תוך התייחסות לאתגרים הקשורים בייצורו, בהובלתו, באחסונו ובשימוש בו, וכן להשפעותיו על הכלכלה והסביבה. מימן יכול לאחסן עודפי אנרגיה ממקורות מתחדשים וכך לסייע בשילובה בתמהיל האנרגיה, ולדאוג לאספקת חשמל יציבה ואמינה גם כאשר מקורות מתחדשים אינם מייצרים אנרגיה. ייצור מקומי של מימן יפחית את התלות בייבוא דלקי מחצבים. ישראל יכולה להפוך למוקד אזורי לייצור ולייצוא של מימן, לטפח שיתוף פעולה עם מדינות שכנות ולתרום ליציבות אזורית באמצעות יצירת אינטרסים משותפים במשאבי אנרגיה.
|
|
|
|
ועד הפעם הבאה שניפגש, אפשר לעקוב אחרינו גם כאן: |
|
|
|
אהבת את הניוזלטר? נשמח לשיתופים |
|
|
|
|
|
|
|
